הורדת האנרגיה האקוסטית בהמרתה לחום ע”י חיכוך וספיגה של החומרים היעודיים לכך
שיטת שידור המבוססת על העברת אות הוידאו כשצבעי היסוד מופרדים בניגוד לשיטת ה- Composite. השיטה הפכה לפופולארית במיוחד עם כניסת ה-DVD לעולם הקולנוע.
שיטת שידור האנלוגית הנפוצה ביותר בעולם. בניגוד לפרמט ה- Component, כל הצבעים מועברים יחד וכתוצאה מכך איכות התמונה הינה פחות גבוהה משאר הפורמטים.
(Digital Visual Interface) תקן ממשק וידאו שנועד לספק איכות ויזואלית גבוהה מאוד על התקני תצוגה דיגיטליים כגון מסכי LCD ומסכי מחשב. בניגוד לתקן HDMI אינו מעביר סאונד. |
פרמט חדשני בעולם הטכנולוגיה של הוידאו המאפשר את העברת אותות הוידאו והאודיו על כבל דק ובאיכות גבוהה במיוחד.
(Seperate Video) נקרא גם Y/C – אות וידאו אנלוגית שמועבר בשני ערוצים: Luma ו- Chrome. איכות הוידאו נמוכה יותר מה Component אבא גבוהה יותר מה- Composite. המחבר כולל 4 פינים או בגרסתו המתקדמת 7 פינים לחיבור S-VHS.
או בשמו השני 21 פינים (21 Pins) המבוסס על הסטנדרט שמקורו בצרפת המעביר את התמונה יחד עם הקול. המחבר מבוסס על אות אנלוגי וניתן להמירו לחיבורים: RCA, Svideo, BNC. עם כניסת הפורמטים החדשים כמו DVI ו- HDMI השימוש ב- Scart הולך ופוחת.
VGA – חיבור הנמצא כמעט בכל מסכי המחשב המורכב מ- 15 פינים המאפשר חיבור והעברת אות הוידאו באיכות גבוהה.
לקלטת VHS הסטנדרטית היו ואריאציות שונות ומשונות ובינהן: VHS Hi-Fi – פורמט בו הקול הוקלט בפורמט Hi-Fi W-VHS – פורמט נוסף בו איכות התמונה הגיעה לרמת הפרדה גבוהה ברבה VHS-HQ – עוד ניסיון שיווקי לא הכי מוצלח שהציע איכות גבוהה יותר מהרגיל VHS-C – פורמט זה התבסס על קלטות קטנות יותר אשר היה להם מתאם שהתאים אותם לוידאו הרגיל S-VHS – סופר VHS איכות התמונה שופרה על ידי הפרדת הצבעים וריבוי השורות לכפי שניים S-VHS-C – קלטת VHS-C הקטנה עם התמונה המשופרת והמופרדת D-VHS – ייחודית במינה כך שהייתה למעשה היחידה בה התמונה הוקלטה על בסיס דיגיטלי וניתן היה לקליט בה יותר מ 20 שעות
Mono הוא הקיצור של Monaural והיא השיטה בה הצליל מועבר ומושמע רק דרך ערוץ אודיו אחד.
